ג׳ודו היא אומנות לחימה תחרותית שנוצרה בסוף המאה ה 19 ביפן על ידי פרופ׳ ג׳יג׳ורו קאנו, שבו התלמיד לומד כיצד לנצח בתחרות שהניצחון בה מושג על ידי הטלה או ריתוק. השיעור בג׳ודו מתנהל לטובת ניצחון בתחרות משמע התלמיד יתרגל שוב ושוב תרגילי הטלה וריתוק, ויתכונן לקראת תחרות. בישראל ג׳ודו מאוד נפוץ בקרב ילדים, אף על פי שאינו מתאים לכל ילד, שכן שאלה שיש לשאול היא אם אני רוצה שהילד שלי ילך למסגרת תחרותית עם כל הלחצים הכלולים בכך? קרב מגע להבדיל אינה מסגרת תחרותית, והיא מקום בו לכל ילד יש את זמן ההתפתחות שלו. בנוסף בג׳ודו לא לומדים כיצד להגן על עצמך, שכן בג׳ודו אסור להשתמש באגרופים, בעיטות, סכינים ומרבית האיומים הקיימים ברחוב, בעוד שבקרב מגע על כך כך אנחנו מתאמנים. לכן שמישהו מציג לכם מצג שווא שבו הוא אומר שבג׳ודו הוא מלמד הגנה עצמית הרי הוא אומר מה שהוא שאינו נכון, שכן צריך לזכור שכדי שאומנות לחימה תהיה אפקטיבית, האימון שבה צריך להיות מותאם לתכלית. 

במילים פשוטות אם החלום שלך הוא להיות אלוף אולימפי או שהבן שלך יהיה אלוף אולימפי תרשם לג׳ודו, מנגד אם המטרה שלך היא להגן על עצמך או על הילד שלך, אז בוא תרשם אלינו לקרב מגע.