ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה

ערב יום השואה הוא בעל משמעות עבור מתאמני קרב מגע, שכן אימי ליכטנפלד מייסד הקרב מגע, הוא ניצול שואה אשר טרם בריחתו מאירופה, הגן על הרובע היהודי בברטיסלבה כנגד התנכלויות אנטישמיות, והצורך להגן כנגד תקיפות ברחוב היווה יסוד חשוב בפיתוח של הקרב מגע כפי שאנחנו מכירים אותו היום. כראש בית הספר, וכנכד לניצולי שואה, העובדה שאנחנו מתאמנים היום היא ניצחון. חשוב לי שתקדישו מספר דקות כדי לדעת מעט מן ההיסטוריה של אימי, שבלעדיו לא היינו מתאמנים היום. כל המידע הרשום המטה הוא חלק מעבודת מחקר שלי לתואר שני בהיסטוריה של החינוך, ולסרט דוקומנטרי אודות הקרב מגע.

אימי, נולד בהונגריה ובגיל צעיר עבר לברטיסלבה, ובשמה הקודם (פרסבורג), ביחד עם משפחתו. ברטיסלבה של אותם ימים היתה מקום קוסמופוליטי, מקום בו נוצרים ויהודים חיים יחדיו בהרמוניה יחסית. למשל ניהול העיר נעשה במשותף כאשר כל מגזר זוכה לייצוג יחסי במועצת העיר, כאשר באותה עת העיר מאוכלסת בסלובקים, הונגרים גרמנים ויהודים. דוגמא נוספת לחיים המשותפים הטובים באה לידי ביטוי בימי שבת, שעה שבתי הקפה של הנוצרים אפשרו ליהודים לשבת בהם ללא להזמין.

אימי, היה דמות מוכרת בברטיסלבה, כיוון שבגיל 18 (1928) זכה באליפות צ'כסלובקיה באגרוף ובגיל 20 זכה באליפות צ'כסלובקיה בהיאבקות, ואף ייצג את המדינה הצ'כסלובקית בתחרויות בין לאומיות, כאשר באותה עת סלובקיה היא מדינה חדשה יחסית (הוקמה לאחר מלחמת העולם הראשונה – לפני כן היא חלק מן האימפריה האוסטרו הונגרית).

בשנת 1938, זמן קצר לאחר סיפוח אוסטריה על ידי גרמניה, הגרמנים מספחים גם את ברטיסלבה, ושם מוקמת לה ממשלה חדשה, שהיא למעשה גרורה גרמנית, הנשלטת על ידי השלטון הנאצי. מאותו רגע למעשה החיים בברטיסלבה הופכים להיות בלתי נסבלים ליהודים, והרובע היהודי חווה התנכלויות רבות מצד לאומנים סלובקים, הבא לידי ביטוי בהתנכלויות של בני נוער כלפי יהודים. בתגובה אימי מקים חבורה שמטרתה להגן על הרובע היהודי. החבורה זוכה לכינוי – הליכטנלפלדים – והם מספקים הגנה לתושבי הרובע. במקביל נחקקים חוקים נגד יהודים ונגד חופש התנועה שלהם – אולם אימי מסרב להקשיב לחוקים אלו. ידוע על מקרה בו הוא נכנס לבר אחרי שעות העוצר, ודרש שישרתו אותו...משסירבו, איים עליהם בהרס של המקום, וביצירת פרובוקציה, לבסוף שירתו אותו.

אף על פי כן, כאשר אימי מבין שאין עתיד לחיים יהודיים בעיר, הוא מחליט לברוח באמצעות ספינת מעפילים בשם "פנצ'ו" – שאורגנה על ידי ארגון בית"ר. הספינה לא הייתה מיועדת למסע בים, אלא לנהרות בלבד, וכאשר מגיעה לים התיכון היא טובעת בסמוך לאי בודד שאינו מיושב. אימי ועוד שישה, מתנדבים להזעיק עזרה, אך המסע הזה כמעט ונגמר במותם של השישה, אולם לבסוף הם מאותרים על ידי ספינה בריטית המצילה אותם. כתוצאה מן המסע הזה, אוזנו של אימי מזדהמת, דבר שהוביל לשיתוק בפניו. לאחר שהוא מתאושש, הוא מתגייס ללגיון הצ'כסלובקי ונלחם לצד הבריטים. ב 1942 הוא מקבל אשרה לעלות ארצה. עם עלייתו ארצה מצטרף להגנה ולפלי״ם, ומתחיל בהדרכת הקרב מגע.

התובנה של אימי היא שקרב רחוב מתנהל אחרת מקרב בזירה, ושאנחנו כיהודים צריכים לדעת להגן על עצמנו, אבל גם לדעת להתייחס ברגישות לצד השני, ולהבין את הסכנות הטמונות בלאומיות, שכן הוא חווה את הרס הלאומיות על המקום בו הוא גדל. באחד הסמינרים שלו בחו״ל, אמר כי הקרב מגע זה אחת המתנות שלנו כיהודים לעולם. שכל אדם ידע כיצד להגן על עצמו. בראשית הדרך הוא חשב לקרוא לשיטתו - ״הגנת עצמי״. לשיטתו קרב מגע מהווה ביטוי לקדושת החיים, וכחלק מכך התנגדותו הנחרצת לקרבות תחרותיים, בעולם הקרב מגע, ודרישתו הנחרצת מתלמידיו ״שאף אחד לא יפגע בזמן האימון״.

היום באימון ננסה להבין את המאפיינים של תקיפות אנטישמיות. תקיפות אנטישמיות מיוחדות בהיבט של העדר ויכוח מקדים, ובכך שתקיפות כאלו יכולים להיות בהפתעה. עם זאת לעיתים לנתקף ישנו זמן התכוננות שנובע מזה שצועקים אליו יהודי, או מסמנים אותו ככזה.


0 צפיות